ציור מקורי - אקריליק על קנווס 60x80
 
הפרא האציל
אי שם במאה ה-15, החלו מדינות אירופיות לשלוח מסעות מעבר לים ולהרחיב את שטחן. תחילה באפריקה, ואחר כך באסיה ואמריקה (ולבסוף גם באוקיאניה). לרוב השתלבו המקומיים במדינות הכובשות, בעיקר ככוח עבודה זול.
האירופים הכירו במקומיים כבני אדם, אךהתייחסו אליהם כנחותים מבחינה חברתית ופסיכולוגית כ"פרימיטיבים" ו"פראים".
המושג "הפרא האציל" שימש כריאקציה לכך, בניסיון לשקם את מעמדם של המקומיים ואורח חייהם ולדה-לגיטימציה של האימפריאליזם האירופי, על ידי העמדת המקומיים כנעלים מוסרית על הכובשים.
הפרא האציל נודע באורח חייו בהרמוניה עם הטבע, בנדיבותו, בנאמנות, בבריאות וכושר, באומץ מוסרי, בתבונה טבעית ובחוכמת חיים.
 
בתרבות הפרימיטיביזם של המאה ה-18 נחשב הפרא האציל, אשר לא הושחת על ידי הציוויליזציה המערבית, לאותנטי ונעלה על אנשי התרבות, אך האידיאליזציה של "הג'נטלמן הטבעי" היא תוצר הסנטימנטליזם של המאה ה-18.
המונח "פרא אציל" מביע השקפה רומנטית על האנושות הנעדרת מטען תרבותי; המהות הטבעית של אדם שלא חונך. הוא מניח שטבע האדם טוב בבסיסו, בניגוד לתורת החטא הקדמון אשר נוצרה בתקופת ההומניזם של הרנסאנס.